אפקטיב פרצ'ס בע"מ נ' בטון השלום בע"מ

החלטה

העניין שבפני, התנגדות הנתבעת לביצוע שטר אשר הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב, תיק 01-75277-11-9. ההתנגדות הועברה בתחילת ההליך לביהמ"ש השלום בתל אביב, ובהמשך הועבר העניין לביהמ"ש השלום בחיפה.

הצדדים הסכימו כי החלטה תינתן ללא חקירת המצהירים, אלא על בסיס סיכומי טענות בלבד, והצדדים הגישו סיכומי טענותיהם לתיק ביהמ"ש.

השטר, המחאה ע"ס 20,000 ש"ח, מועד פירעונה 21.5.2010, עשוי בידי הנתבעת לפקודת חב' "ענקים באינסטלציה בע"מ", וכוללת חתימת היסב של הנפרע, ע"ג הצד האחורי של השטר.

הנתבעת הגישה התנגדותה, ולדבריה ההמחאה לגביה הוגשה ההתנגדות, הינה המחאה אשר הועברה לנפרעת, במסגרת עסקת החלפת שטרות אשר בוצעה בין הנתבעת לנפרעת, אשר נערכה בתיווכו של רו"ח שיוביץ, ומשקרסה עסקת החלפת ההמחאות, חולל השטר בכשלון תמורה מלא.

מוסיפה הנתבעת, וטוענת כי התובעת אינה אוחזת כשורה בשטר, הואיל ולא נתנה כל תמורה לגביו, ונטען אף כי החזקת השטר הינה פרי של קנוניה בין הנפרעת לתובעת, שכן הוסכם בין הנתבעת לנפרעת כי ההמחאות לא תסוחרנה.

התובעת השיבה לטענות הנתבעת, ולדבריה מרגע שסחרות השטר לא הוגבלה, לקחה על עצמה הנתבעת את הסיכון כי השטר יסוחר. מוסיפה התובעת ומציינת, כי לגישתה, הנתבעת מעלה טענות עובדתיות בדבר היעדר תמורה וכן טענות בדבר קנוניה, אשר אין להן כל בסיס עובדתי, אלא מועלות כסברה בלבד. עוד טוענת התובעת, כי לאמירה בדבר ההסכמה על אי סחרות השטר, מבלי שהסחרות הוגבלה בפועל, אין כל נפקות – ואף מפנה להתנגדות אחרת, המופנית כלפי צד אחר (חברת א.ד.ר.) בה נטענו טענות זהות (דבר המחליש, לעמדת התובעת, את הטענות המועלות כנגדה).

אקדים ואציין, כי דינה של ההתנגדות להתקבל.

מעיון בשטר עולה כי אין חתימת היסב של התובעת ע"ג הצד האחורי של השטר, ולפיכך עולה, כי לא התובעת הציגה אותו לפירעון, אלא קיבלה אותו לאחר שחולל ולא שהצגתו לפירעון לא צלחה.

לדברים ישנה משמעות וחשיבות, לאור סעיף 28 לפקודת השטרות (נוסח חדש), שם נחקק:

"28.(א)אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:

(1)נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל;

(2)נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה."

ובמקרה דנן, בהיעדר חתימה היסב (מטעם התובעת, לענין הצגת השטר לפירעון), הרי שהשטר לא הוצג לפירעון על ידי התובעת, אלא על ידי הנפרעת – ומשכך לא נתקבל השטר בטרם עבר זמנו, או בטרם הצגתו, והתובעת אינה יכולה לטעון להיותה אוחזת כשורה.

יחד עם זאת, במקרה זה, יכולה התובעת לטעון כי הינה אוחזת בעד ערך, קרי, נתנה ערך כלשהוא בעד השטר. יש לזכור, כי על פי הנטען, מדובר ב"שטר טובה" לפי סעיף 27 לפק' השטרות (נוסח חדש), והחבות על פיו תקפה במלואה גם כלפי אוחז בעד ערך.

התובעת, מצידה, טוענת כי לא הועלתה טענה עובדתית בהקשר זה, ואולם מקריאת סיכומי טענות התובעת, עולה כי דבר אחד בעיקר חסר בסיכומי טענותיה: הטענה כי ניתן ערך כלשהו בעד השטרות.

טוענת התובעת בסיכומי טענותיה, "טענת העדר תמורה הינה טענה עובדתית ועל המבקשת להוכיח כי לא ניתנה תמורה ו/או לכל הפחות לטעון טענה זו בידיעה אישית – דבר שלא נעשה".

החוסר בטענה, לעמדתי, זועק מן הכתב. ברור כי אף לא עושה שטר אחד יכול לטעון מידיעה אישית כי צדדים אחרים ניהלו בינם לבין עצמם עסקה ללא תמורה (בהיעדרו). מדובר בטענה אשר הינה לכל הפחות, סברה, וככזו, ככל שאינה נתקלת בהכחשה גורפת המלווה בתיעוד כלשהוא, לעולם אינה מגעת כדי ידיעה אישית מוחלטת. הנטל בהקשר זה, משמועלית טענה כאמור, מוטל על התובעת, והתובעת עצמה, אף לא טוענת כי נתנה תמורה כלשהיא.

עניין זה טעון הוכחה של ממש, וככל שיתברר כי אכן התובעת אינה מסוגלת להרים את הנטל בהקשר זה (ומדובר בחזקה הניתנת לסתירה), הרי שיכול הדבר לשמש כהגנה בפני התביעה השטרית, ברף הנדרש בשלב הדיוני הנוכחי.

לאור האמור לעיל, ניתנת בזאת רשות להתגונן בפני התובענה השטרית הגלומה בשטר. ההתנגדות תשמש ככתב הגנה, התובענה תועבר לפסים של סדר דין מהיר. המזכירות תנתב התיק לקביעה בפני הגורם השיפוטי המתאים.